באמת חבל שאין לי מצלמה, לתעד את ההבעות והקולות של אנשים ברגע הראשון של כניסתם למים...אני יכולה לספר
שבדרך כלל, זה מלווה בעצימת עיניים לרגע...במילים "וואו!!!" או "איזה כיף!" ...ובחיוך
צריך להבין שכשאדם נכנס לתוך המים, הכובד שמלווה אותו ביבשה, נעלם בן רגע, ממש כמו קסם. יש מעין תחושת הקלה מידית, גם פיזית וגם מנטלית...הכל מרגיש פתאום קל יותר והוקוס פוקוס...מופיע החיוך
בעצם, כולנו באנו מתשעה חודשים שלמים של ריחוף חסר משקל בתוך מים חמימים - ברחם. לכל אחד ואחת מאתנו יש סוג של זיכרון קדום לגבי איך זה מרגיש וכמה זה נעים להיות במים, בחוסר משקל...כמה זה טבעי לנו לצוף פעם על הבטן...פעם על הגב...להיות עטופים במים.
הבוקר חשבתי לעצמי שבלידה אנחנו בעצם יוצאים מהמים שעטפו אותנו והגנו עלינו, הישר אל האוויר, אל היבשה, אל החיים. ... וביבשה, אנחנו צריכים להפעיל הרבה שרירים, כדי לעמוד, ללכת ובכלל...לאט לאט הגוף שלנו (ואחריו המחשבה..) שוכח את תחושת הקלות, הזרימה וההגנה.
אם חושבים על זה, היציאה מהמים ומהרחם היא סוג של גירוש מגן עדן...אבל יש לי חדשות טובות, נכון שאי אפשר באמת לחזור לרחם, אבל תמיד אפשר למצוא בריכה מחוממת עם טיפולי מים, וככה, לשעה קלה, לחזור אל ההגנה של המים ואל גן העדן הנשכח.
ותחשבו על זה...
טיפה אחרת -מתחם לרגיעה, וואטסו ומפגשי חוויה במים
מקסים
השבמחק