"לא הבנתי מה הקטע, אני אומרת לך הכי פתוח...
סתם נשכבתי לאחור, צפתי ונרדמתי...
לא ברור לי בדיוק מה עשיתי פה..."
בסוף הסדנה האחרונה שהעברתי במים
ניגשה אלי אחת המשתתפות עם סימן שאלה גדול בעיניים
ואיך אני אוהבת שמדברים אתי פתוח
כל כך שמחתי על השאלה הזו
כי היא משותפת לכולנו
אנחנו רגילים להיות בעשייה מתמדת
מגיל צעיר מאמנים אותנו
תתאמץ - תצליח - תקבל פרס
למדנו שכדי להרוויח משהו להשיג תוצאה
אנחנו צריכים להתאמץ, להשתדל, להזיע
שכחנו איך להיות human being
והפכנו להיות human doing
כשמדובר בלחוות תחושה עמוקה של שקט
יש לרובנו נטייה לחשוב שיש צורך בריכוז
במאמץ להרחקת המחשבות, באימון ארוך
הרבה אנשים שמגיעים אלי למים
פותחים בנימת התנצלות "אני לא יודע/ת להירגע"
ואת זה בדיוק המים מלמדים אותנו
אותה אישה שנגשה אלי
חוותה רגיעה עמוקה בזמן מאד קצר
בזכות התמיכה של המים
המערכות בגוף שלה קיבלו מיידית
איתות שאפשר להרפות
היא למדה שהיא יכולה
להיות במצב של חוסר מאמץ
ושזה בטוח עבורה
נפרדנו בחיבוק חזק ועוד קיבלתי ממנה הודעה נרגשת
בהמשך היום, עד כמה החוויה עדיין
מהדהדת בתוכה.
עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון
רק באה להזכיר כמה חשוב לעצור
מדי פעם, לנשום ולהרפות
כי אם ניקח את דברי הירקליטוס ש "הכל זורם"
והכל כל הזמן ממילא בתנועה ושינוי
אז נבין שהחכמה הגדולה היא להתחבר לתנועה הזו
מתוך הרפיה ונשימה
ובהרבה פחות במאמץ
